HE
השם שלי אבי כהן, ואם הייתם שואלים אותי באותו בוקר, הייתי אומר שהחיים שלי סוף־סוף בשליטה. הרשת של בתי
גשם דק וקר הצליף בחלונות הלובי של מלון "ארמון הים" בתל אביב. רותי גל, אישה כפופה במעיל צמר
הבוקר בתחנת מגן דוד אדום במרכז חיפה התחיל כמו כל בוקר אחר. המולת הפקודות שנשמעה ברשת הקשר התערבבה בריח
הלחישות במושב הקטן בהרי ירושלים התחילו עוד לפני שהאדמה כיסתה את הארון. עשרות אנשים התגודדו סביב הקבר
הערב במוזיאון ישראל בירושלים תוכנן עד הפרט האחרון – אולי יותר מדי, כאילו אפילו האוויר סודר בקפידה.
היא נכנסה לגג המלון המפואר בתל אביב כשקרני השמש האחרונות צובעות את קו החוף בכתום־סגלגל. שמלת המשי האדומה
הבוקר בתל אביב היה חם ולח, אוגוסט אלים שדחף את כולם אל המזגנים. בתוך חנות התכשיטים של מיכל לוי בשדרות
אור הנרות הזהוב רקד על גביעי הבדולח, משתקף בשולחן המהגוני הארוך שמוקם באולם האירוח המפואר שבפאתי רעננה.
הצלם מנה לאחור. אוליביה הרימה כף כסף לעבר עוגת החתונה — חמש קומות של שלמות לבנה. הכול נראה מושלם.
היא רק רצתה לגעת בשמלה לשנייה אחת. בסך הכול נגיעה קטנה. השמלה הזאת עמדה תחת אורות הבוטיק כמו חלום קטיפתי