HE
עמדתי מאחורי עמוד בטון בטרמינל 3, עם כוס קפה קר שהספקתי לשכוח ביד, וראיתי את בעלי מחכה בשער הנוחתים כמו
"ענתי, מותק, איזה מסעדה יפה יש לך פה בתל אביב. צריכה לבוא לאכול אצלך מתישהו." מסעדה.
הגשם הראשון של אוקטובר תפס את כולם לא מוכנים, גם את רותי. היא גרה לבד בדירה קטנה בשכונה הישנה של עפולה
יום חמישי בערב. השעה הייתה כמעט עשר. בדיוק כיביתי את הטלוויזיה והתכוננתי למזוג לעצמי כוס יין אחרונה לפני השינה.
היה זה ערב טקס סיום קורס הקצינים בבסיס האימונים בנגב. אולם הכנסים היה מלא עד אפס מקום במשפחות גאות, חיילים
סבא שלמה מת לפני שנתיים בקיץ, והכלבה המעורבת שלו, ג'ינג'י, עדיין יוצאת לשחות מהמזח כל ערב.
ג'ינג'י לא נגע באוכל כבר שלושה ימים. מיכל הזיזה את הקערה קרוב יותר לרדיאטור, למרות שידעה שהבעיה
זה התחיל ביום שלישי השכם בבוקר. האחות יעל סיימה משמרת לילה במחלקה הפנימית של איכילוב, שתתה קפה שחור ליד
אף אחד לא ידע איך לקרוא לי. בעיתונים הכלכליים קראו לי "הזאב הבודד של הסייבר", השותפים לשעבר
בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב היה קר, למרות החום הכבד בחוץ. בעלי לשעבר, אלון, ישב בצד השני של האולם