HE
תמי מוחקת אנשי קשר כל כמה חודשים — מספרים ישנים של רופאים שכבר לא עובדים במרפאה, של שכנים שעברו דירה.
אני נהג משאית טנדר, מוביל ירקות בין המושבים בעמק החולה כבר עשרים ושתיים שנה, ובלילה ההוא הייתי צריך להעמיס
אלירן כהן היה בן שמונה עשרה כשהוא עמד בחלון המסירה של הדראייב-ת'רו במקדונלד'ס ברחוב ששת הימים
אני כותב את זה בשתיים ורבע בלילה, בקליניקה בגליל העליון, ליד כלוב ריק שעד לפני שעה היה בו גדי איילים
אני עובדת עם בעלי חיים שמונים ושתיים שעות בחודש, בהתנדבות, כי המשכורת שלי מגיעה מרואה חשבון קטן בבן יהודה.
אני יוסי, בן שישים ושתיים, ובעצם — אני זה שבדרך כלל יוצא רשע בסיפורים כאלה. אז הפעם אני מספר בעצמי, בלי לייפות.
מירי כהן ניגבה את הידיים במגבת המטבח והביטה בארנק הריק שהיה מונח על שיש המטבח, ליד החשבון של חברת החשמל.
את הבית ברחוב הגפן בזכרון יעקב קניתי עוד עם הבעל הראשון שלי, לפני שהכול התפרק. חמישים ושמונה מטר, חצר
אני סטלתי ארבעים שנה. נפח. בן שישים ואחת, אף פעם לא זכיתי בשום דבר. לא בהגרלה של הפועל, לא בניחוש תוצאות
הרופא של איתי לחץ לי על הכתף במסדרון בית החולים איכילוב, ואני ידעתי מיד שמשהו לא בסדר. הוא מעולם לא נגע בי קודם.