HE

היד של ניצן רעדה כל כך, שהאולר כמעט החליק לה מהאצבעות. "רק עוד קצת, קטנצ'יק, עוד קצת"

אף פעם לא חשבתי שבגיל 62 אמצא את עצמי בוהה בטלפון כמו נערה מתבגרת, מחכה להודעה שלא מגיעה. אבל הנה אני

עשרים דקות קודם, עוד האמנתי לו. איתן אמר שהוא תקוע בפגישה דחופה. "לקוח מחו״ל, ליאת, זה חוזה של מיליונים.

— החלטתי. ליאת בהיריון, והיא צריכה שקט. שקט ורוגע. — ואני זו שצריכה לפנות את הדירה, ככה? — ברור.

יונתן, בן עשר, עמד בכניסה לאולם האירועים "בית התמר" בראשון לציון ולפת את דלי הוורדים האדומים

יפעת בן-שבת עמד מול המראה בסוויטת הכלות המפוארת של מלון "ריץ", מחליק את דשי חליפת השאנל השחורה שלו.

האישה שישבה על הספסל בנתב״ג מצאתי את כלתי על ספסל עץ ישן בדיוטי פרי, ליד שער C8. היא החזיקה את יונתן

– רונית, בואי רגע. איתן עמד על המרפסת האחורית, מסתכל על משהו בין השורשים של עץ הזית הישן. צהריים של יום

הדממה במטבח הייתה סמיכה כמו החום של אוגוסט בחיפה. יעל עמדה ליד החלון, מביטה ברחוב למטה, בילדים שקיפצו

עמדתי מאחורי עמוד בטון בטרמינל 3, עם כוס קפה קר שהספקתי לשכוח ביד, וראיתי את בעלי מחכה בשער הנוחתים כמו