HE

יום שלישי. שלוש וחצי אחר הצהריים. עמדתי בחצר האחורית של הבית במושב ליד גדרה, עם טרנינג דהוי של עשרים

כשגיא אמר לי לארוז מזוודה לילדים וללכת למלון בים המלח לשבוע, כמעט צחקתי לו בפרצוף. "אתה שולח אותי לחופשה?

חמש דקות לפני שהייתי אמורה לעלות למרפסת, נעם נעלם. לא נתקע בפקק. לא יושב בחדר החתן עם רגליים קרות וכוס וויסקי.

בחודש השני לנישואים אמרה לי חמותי, שולה: "עכשיו שאת גרה בבית המשפחה, את צריכה לשלם את החשבונות."

בחודש השני לנישואים אמרה לי חמותי, שולה: "עכשיו שאת גרה בבית המשפחה, את צריכה לשלם את החשבונות."

# המסאז' של אלינה היה חורף עוד לפני שהגעתי לגור אצל אמא שלי, וכל הדרך מירושלים לבאר שבע חשבתי מה

Рівно о сьомій ранку вона подзвонила у двері. Я саме стояв на кухні, збирався варити каву, коли почув

את הסיפור הזה סיפרה לי רותי, שכנה שלי מרמת השרון. אני גר בבניין ממול, דירה בקומה שנייה, ולפעמים אנחנו

כמה אנשים צחקו. אחר כך השתררה שתיקה לא אחידה, יותר גרועה מהצחוק, כי בתוכה אפשר היה לשמוע מי שותק במבוכה

– או שאתה לוקח אותו מפה היום, או שאני קושר אותו בתחנת האוטובוס ליד כביש ארבע, – האיש במעיל העור זרק את