נועה עמדה בראש מדרגות השיש בבית הפאר בהרצליה פיתוח, יד אחת מלטפת את בטנה הגדולה, כשלפתע שמעה צעדים עולים. היא חייכה, חשבה שזה יואב שחזר מוקדם מהעבודה. אבל אז, במקום קולו של בעלה, חשה אחיזה אלימה בכתפה. רותם, המנקה השקטה שעבדה אצלם חצי שנה, משכה אותה לאחור בכל הכוח.
נועה צרחה ונפלה אחורנית, גבה נחבט בשיש הקר והיא החליקה שתי מדרגות, גופה מתכווץ סביב העובר בן שמונת החודשים. ברגע אחד של אימה צלולה, היא ראתה את רותם ניצבת מעליה, פניה חתומות. 'היא רוצה לרצוח את התינוק שלי,' חלפה המחשבה. ואז נשמע קול נפץ מחריש אוזניים.
הנברשת העצומה, עשרות קילוגרמים של קריסטל ופליז, התרסקה בדיוק במקום שבו נועה עמדה רגע לפני כן. רסיסים ניתזו לכל עבר. לפני שהבינה מה קרה, רותם זינקה על גופה, מחבקת אותה כחומת מגן אנושית. רסיס זכוכית חד שיסע את לחייה של המנקה, דם ניתז על רצפת השיש.
שתי נשים שכבו המומות על הרצפה, מסונוורות מאבק הבדולח. צעדים כבדים ירדו במדרגות, וקולו של יואב מילא את החלל: "נועה! אלוהים, העוזרת דחפה את אשתי!"
יואב מיהר אליהן, פניו מעוותות באימה מעושה. הוא כרע ליד נועה, מנסה למשוך אותה אליו, אך רותם קמה לאט. בידה האחת אחזה בגדיל כבל חשמל חתוך, ובעיניה נעוץ מבט ביואב. שערה היה מלא רסיסים, והיא הצביעה בשקט על ידו הימנית, שאצבעותיה עוד היו מאובקות מאבק מתכת.
"אתה חתכת את הכבל," אמרה בקול רועד אך יציב. "ראיתי אותך על הסולם יומיים קודם, חשבתי שאתה סתם מתקן, אבל אחר כך מצאתי את הכבל הפרום. לא ידעתי מתי תפעל, אז חיכיתי. חיבלת בנברשת. תכננת שזה ייפול עליה. תאונה מושלמת."
נועה הביטה בבעלה, לבה הלם בחוזקה. לפתע הבינה: המנקה לא ניסתה לרצוח אותה – היא הצילה אותה. יואב, עורך הדין המקסים והאהוב, ניסה לרצוח אותה ואת התינוק שטרם נולד. זיכרון צף במוחה: ביטוח החיים שהוא הגדיל פי שלושה לפני חודש, בלי סיבה, והטלפונים התכופים שהיה מנתק כשהיא נכנסה לחדר. והוא כמעט הצליח.
פניו של יואב התעוותו. המסכה נפלה. הוא שלוף מכיסו אקדח, ועל פניו התפשטה הבעה קרה שנועה מעולם לא ראתה.
"זאת הייתה צריכה להיות מהירה ונקייה," סינן. "אבל עכשיו – תמותו שתיכן."
האקדח התרומם, הקנה השחור מכוון ללבה של רותם. נועה צרחה וניסתה לקום, אך הגוף ההריוני הכאוב שלה סירב לזוז. ורותם… רותם חייכה. היא שלפה מתחת לחולצתה אגרופן קטן ועתיק, ירושה מסבא ששירת בסיירת. ברגע שיואב לחץ על ההדק, היא זינקה לעברו, ידה נעה במהירות והאגרופן הכה בעוצמה בדיוק על מפרק ידו.
האקדח סטה הצידה, הכדור נורה אל התקרה וטיח נשמט ממנה כגשם לבן. יואב שאג מכאב, ידו נפתחה והאקדח נשמט. הוא איבד שיווי משקל, מעד על שברי הנברשת המפוזרים, והתגלגל במורד מדרגות השיש. צליל חד של חבטה, ואז דממה.
נועה הביטה בבעלה השרוע, חסר תנועה. היא הושיטה יד רועדת לעבר רותם, שחייכה אליה מעבר לחתכי הפנים המדממים. "הכול בסדר," לחשה רותם. "את והתינוק בטוחים."
ניידת משטרה הגיעה בתוך דקות, שכנים הזעיקו אותם לשמע הירייה. יואב הוכרז מוות בזירה. נועה, חיוורת ומזועזעת, סיפרה לחוקרים על ביטוח החיים ועל יחסיו עם דוגמנית צעירה מפרדס כץ, פרטים שהחלה לחבר רק כשכבר היה מאוחר מדי. רותם הציגה את הכבל החתוך ואת האבק שעל ידיו של יואב, ואת האגרופן הנאמן שהציל את חייהן.
שלושה שבועות לאחר מכן, נועה ילדה בת בריאה וחזקה. בטקס הברית, הסנדקית היחידה הייתה רותם, צלקותיה כבר דהו מעט. היא החזיקה את התינוקת בזרועותיה, ועיניה התמלאו דמעות של ניצחון. מה שהתחיל במשיכה אל מותה, הפך לחיבוק שהציל חיים.
