# החצר של סבתא רחל
הקיץ של 1979 היה הקיץ שבו לרחל מלאו שבע, והחצר של בניין הלבנים ברחוב ההגנה בבאר שבע הייתה העולם כולו. לא היה צריך יותר מזה. חבל קפיצה שקצותיו נקשרו לעמוד התאורה, גיר לבן על האספלט לציור קלאס, ובשעה ארבע — כשהשמש כבר לא צרבה כמו בצהריים — כל הילדים מהקומות יצאו כאילו מישהו נתן אות.
עכשיו רחל בת חמישים ושלוש, והיא עומדת באותה חצר. הבניין עדיין שם, אבל צבעו האפור החליף את הלבנים החשופות שהיא זוכרת. עמוד התאורה נעלם. במקומו — שתי מכוניות חונות וסימון "אין חניה" בצבע צהוב דהוי.
היא באה לפנות את הדירה של אמה, שנפטרה לפני שלושה שבועות. המפתח בכיס המכנסיים שלה כבד יותר משהוא באמת.
בתוך הדירה, הכול ריח של אבק ושל תרופות ישנות. רחל פותחת את הארון בסלון, זה שבו אמה שמרה כל דבר — קבלות, מכתבים, תמונות בשקיות ניילון מקופלות בקפידה. בתא התחתון, עטופה במגבת מטבח דהויה, היא מוצאת קופסת נעליים.
בתוכה: חוט צמר צבעוני שהתקשה עם הזמן, שקית עם קוביות משחק מעץ שחלקן חסרות זווית, ומחברת ישנה עם כריכה כתומה ובה כתב יד של ילדה.
היא יושבת על הרצפה, כמו שישבה שם לפני ארבעים ושבע שנה, ופותחת את המחברת.
בעמוד הראשון כתוב, באותיות גדולות ולא אחידות: "החוקים של המשחק שלנו. מי שלא מקיים — לא משחק יותר."
רחל זוכרת את המחברת הזאת. היא ואמה כתבו אותה יחד, בערב אחד של חורף, כשהחשמל קפץ בכל השכונה ואמה הדליקה נר וישבה איתה על השטיח לכתוב "חוקים" למשחקי החצר — כדי שרחל תפסיק לריב עם הילדים על התור בקלאס.
בעמוד השני מודבקת תמונה קטנה, שחור-לבן, של ילדה עם צמות וחיוך חסר שן קדמית. מאחורי התמונה, בכתב יד של אישה בוגרת — כתב היד של אמה — כתוב: "רחלי, יום הולדת שבע. את בטוחה שאת לא רוצה לשמור את השן מתחת לכרית?"
רחל מעבירה אצבע על התמונה. השן הזאת היא לא זוכרת בכלל. אבל היא זוכרת את הכרית, ואת אמה שמשכה אותה בבוקר ואמרה שהפֵיה לקחה את השן והשאירה שקל וחצי.
בהמשך המחברת יש עוד דברים: רשימת "החברים הכי טובים" של אותה שנה (שמונה שמות, ומולם ציורים של פרצופים), מפת אוצר מצוירת בעיפרון של מקום מתחת למדרגות הבניין שבו "טמונים דברים סודיים", ודף עם כתב יד גדול יותר, מאוחר יותר, של רחל כנראה בת שתים עשרה: "אמא אמרה שכשאהיה גדולה אני אשכח את כל זה. אני מבטיחה לעצמי שלא אשכח."
רחל סוגרת את המחברת. השמש מתחילה לשקוע מבעד לחלון, וצל של אנטנת לוויין נופל על הרצפה במקום שבו פעם היה שטיח.
היא קמה, לוקחת את קופסת הנעליים, ויוצאת לחצר.
המקום שבו הייתה מדרגה מתחת לבניין עדיין קיים, אם כי סגור עכשיו בשער ברזל עם מנעול קוד לחדר האשפה. רחל עומדת שם רגע ארוכה, מנסה לזכור בדיוק היכן חפרה, בת שבע, את החור הקטן שהוסתר באבן שטוחה.
היא לא מוצאת אותו. אולי הוא כבר לא שם. אולי מעולם לא היה.
מהכיס השני של המכנסיים היא מוציאה טלפון נייד, ומצלמת את המחברת הפתוחה בעמוד עם ה"הבטחה". לא כדי לשמור אותה בענן, אלא כי משהו בה אומר שהיא צריכה תמונה של הרגע הזה, כאן, בחצר הזאת, לפני שהיא נכנסת חזרה לדירה ומתחילה לקפל את מה שנשאר מחיים שלמים בקרטונים.
ילד קטן, בערך בן שש, יוצא מהכניסה הסמוכה עם קורקינט חשמלי. הוא מביט ברחל, בקופסת הנעליים בידיה, בעיניים סקרניות של מי שלא מבין למה מבוגרת עומדת ככה בחצר ומסתכלת על הקרקע.
"מה יש בקופסה?" הוא שואל, בלי שום מבוכה, כמו ששואלים רק ילדים.
רחל מהססת רגע. אז היא כורעת, פותחת את המכסה, ומראה לו את חוט הצמר ואת קוביות המשחק החסרות.
"אוצר ישן," היא אומרת. "משהו שכתבתי כשהייתי בגיל שלך בערך."
הילד מציץ פנימה בלי התלהבות מיוחדת — זה לא נראה לו כמו אוצר אמיתי — ואז מצביע על המחברת הכתומה.
"את עדיין יכולה לקרוא את זה?"
"כן," אומרת רחל. "אני יכולה."
הילד מנופף לה ביד וממשיך בקורקינט שלו לכיוון הכניסה הראשית, בלי לחכות לתשובה נוספת, כמו שילדים עושים.
רחל נשארת עוד רגע בחצר, קופסת הנעליים פתוחה על ברכיה. היא מוציאה את חוט הצמר, מגלגלת אותו פעם אחת סביב האצבע, ומחזירה אותו למקומו. אז היא סוגרת את הקופסה, קמה, ופונה בחזרה לכניסת הבניין — לא כדי לזרוק את הקופסה לפח המחזור שליד השער, אלא כדי לקחת אותה איתה הביתה, לצד המפתח שכבר לא פותח שום דלת.
